יוני גרב
עבודה זו עוסקת בכח בכוונה הקבלית. תחומה ההיסטורי של העבודה משתרע מהעת העתיקה המאוחרת עד וכולל המאה הט"ז. נקודת ההתחלה של העבודה היא בדיונים הגרעיניים אודות הכח, המצויים בספרות הרבנית. דיונים אלו ידונו בפרקה השני של העבודה. בפרק זה, מוצגת הטענה כי התפיסות הרבניות אודות הכח זכו להמשך ופיתוח מועצם בדיונים הקבליים. נקודת הסיום של העבודה היא בדיונים הקבליים של תקופת הרנסנס. אחד מחידושיה העיקריים של העבודה הנה הטענה כי דיונים אלו השפיעו על ראשיתה של המחשבה המערבית אודות הכח.
בשל ההיקף הרחב מאד של הדיונים אודות הכח בקבלה, העבודה צומצמה ליחס בין הכח למוטיב מרכזי אחר בספרות הקבלה – הכוונה. העבודה תטען, כי יש במושג הכח בכדי להסביר את אופן פעולתה של הכוונה הקבלית - שאלה שטרם זכתה להתייחסות המחקרית הראויה.
חידוש נוסף של העבודה הוא במתודולוגיה שלה: הכלי המרכזי לניתוח יחסי הכח והכוונה הוא באמצעות מודלים של פעולת הכוונה. מודלים אלו יתוארו באמצעות טרמינולוגיה מחקרית חדשה, אך יחולצו מתוך מבני עומק המצויים בטקסטים קבליים רבים. חלק מהטקסטים הללו כבר נידונו במחקר, אמנם לא אורגנו לאור מושג הכח. חלק אחר מצויים בכתבי יד, ומתפרסמים כאן לראשונה.
השאלה המרכזית של העבודה היא היחס בין כח אנושי לכח אלוהי: באיזה אופן המיסטיקן חווה, יוצר או מתעל את הכח האלוהי? ומה תפקידה של הכוונה בתהליך זה? המתודולוגיה של המודלים נועדה לתת מענה לשאלות אלו.
במהלך העבודה, אני מחלק את המודלים של פעולת הכוונה לכמה מקבצים עיקריים, המוגדרים על פי ההבחנות הבאות: בין פעילות לסבילות, בין העברת כח על פני מרחב לפעולה מרחוק, ובין מודלים הממוקדים בראייה לאלו העוסקים בשמיעה. המודלים המרחביים כוללים מודל "הידראולי" של עליית המחשבה המכוונת/מרוכזת למקור והורדת שפע נוזלי ממנו, וכן מודל אסטרלי של הורדת כח הכוכבים. המודלים של הפעולה מרחוק כוללים את הפעלת הצורה האלוהית באמצעות פעילות של הצורה האנושית, שהינה איזומורפית לצורה העליונה.
המודל הממוקד בראייה עוסק בכוחו של המבט, בעוד שזה העוסק בשמיעה ממוקד בכוחה של השפה. כמו כן, אציג מודלים של כח אישי (כח הצדיק), כח נשי (כח השכינה) וכוחו של החלום.
מבחינה היסטורית, העבודה תראה כיצד המתודולוגיה של המודלים עשויה לתרום להבנת צירים של זרימת ידע בין מרכזים קבליים, ולאיתור קווי השפעה בין קורפוסים. לפיכך, חידושיה של העבודה כוללים חשיפה של צירי השפעה שטרם נידונו עד עתה. הדבר נוגע במיוחד לגבי קבלת המאה הט"ז, שלה תיוחד פרקה השביעי של העבודה. בפרק זה, יתוארו הסינתזות בין מודלים מוקדמים שבוצעו ע"י מקובלי תקופה זו, ובאמצעות מתודולוגיה זו ניתן יהיה להגיע להבנה מחודשת של אופייה של הכתיבה הקבלית הענפה במאה זו.
ממצאי העבודה מצביעים כאמור על מרכזיותו של מושג הכח בקבלה ואף בספרות הרבנית, וכן על הצורך בהבנה "ביצועית" יותר של הכוונה הקבלית לאור מושג זה. העבודה מצביעה במיוחד על הכח העצום המוענק לאדם בספרות הקבלה, ואף בקורפוס הרבני.
בפרק הסיכום, תועלנה השערות בדבר מקומו של מושג הכח בהבנה רחבה יותר של התרבות היהודית. זאת, לאור התבוננות במאפיינים הייחודיים של תרבות זו, כגון חשיבות השפה והדגש על ביצוע המצוות. כאמור, העבודה תציע אפשרויות חדשות בהבנת השפעתה של תפיסת הכח הקבלית על יסודותיה של המחשבה המערבית המודרנית, הנעוצים בתקופת הרנסנס. לבסוף, יוצעו כיוונים אפשריים למחקר משווה נוסף, שיעסוק באינטראקציה בין הקבלה לתפיסת הכח בנצרות המזרחית, בניאופלטוניות ובצופיות באיסלאם.